צרו קשר

צרו קשר





סירוב להרמת מסך בהוצל”פ-החלטה לביטול עיקול

האם ניתן לעקל כספי חברה חייבת אצל חברה אחרת בטענה שהם למעשה אותה חברה? מה דינו של עיקול שהוטל בגין חוב של חברה חייבת, מסגרת תיק הוצאה לפועל, על רכוש/כספים של חברה שאיננה קשורה לתיק הוצאה לפועל? האם ניתן לבצע "הרמת מסך" בין חברות בתיק הוצל"פ במטרה למנוע הברחת נכסים?

בתיק הוצל"פ 01-14890-12-8 (יכונה: "תיק ההוצל"פ"), שנדון בפני כבוד הרשמת זהבית אלדר, בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, נדון מקרה בו זוכה פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד חייבת, לגבות שתי המחאות שלה שנתנה לפקודת הזוכה ולא כובדו בבנק מהסיבה: ניתנה הוראת ביטול.

עם פתיחת תיק ההוצל"פ ולפני מסירת אזהרה לחייבת, קיבלה הזוכה לבקשתה אישור לעקל כספים של החייבת שהיו אצל צדדי ג שונים. בנוסף, הזוכה הגישה בקשה נוספת בה ביקשה להטיל עיקולים ברישום בטרם המצאת אזהרה לחייבת, על הכספים ו/או נכסים ו/או זכויות מכל מין וסוג שהוא הקיימים אצל צד ג נוסף, ספציפי (יכונה: "המבקשת").

הזוכה הסבירה בבקשת העיקול אצל המבקשת, כי החייבת והמבקשת הן חברות הקשורות זו בזו ויש לראותן כישות כלכלית עסקית אחת. הבקשה נתמכה בתצהיר מנהל הזוכה, מר א' (להלן: "מנהל הזוכה"). רשם ההוצל"פ אישר את הבקשה והוטל עיקול אצל המבקשת.

המבקשת הגישה בקשה לבטל את העיקולים אצלה בטענה שהחייבת והיא, הינן חברות נפרדות, אשר מתנהלות בנפרד לחלוטין וקיימת הבחנה ברורה ביניהן. המבקשת הדגישה כי טענת הזוכה כי מדובר בהברחת כספים והעברת פעילות למסגרת משפטית חדשה חסרת בסיס היות שהמבקשת הוקמה עוד בשנת 2002 ואילו החייבת הוקמה רק בשנת 2010. בנוסף, טענה המבקשת כי למרות שמדובר בבני משפחה, אין זהות בין בעלי המניות בכל אחת מהחברות. בנוסף, נטען שלכל חברה עיסוק בתחום שונה המובחן זה מזה ולכל חברה חשבון בנק נפרד והתנהלות ופעילות כלכלית וחשבונאית נפרדת לגמרי.

רשמת ההוצאה לפועל, כתבה בהחלטתה בתיק ההוצל"פ, כדלקמן:
"ההלכה הפסוקה הקנתה לרשם ההוצל"פ סמכות ליתן סעד של הרמת מסך בנסיבות בהן הוכח כי קיימות ראיות עובדתיות לקיומה של זהות כמעט מוחלטת בין החברה החייבת לחברה אחרת הקשורה אליה במסגרת "אשכול חברות" (ראה: רע"א 510/00 ח.רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר , פ"ד נד(2), 712; להלן: "עניין רשף"). באותו המקרה נקבע כי נמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות (החייבת וצד ג'), התנהלו כגוף אחד, והאבחנה ביניהן היתה מלאכותית במציאות העסקית היומיומית . כך נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות נהג להקים מספר חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי , מלבד הרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים. מנהלן של שתי החברות הקים מספר חברות אשר פרטיהן דומים וכתובתן זהה, וייתכן ונהג כך כדי שיוכל להתחמק תשלום חובות לנושים , ולכן ערבב נכסים בין החברות בכדי לכוון אותן לצרכיו.

בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מתייחס המלומד בר אופיר להלכת רשף ומציין כי: מצב מעין זה מצדיק סטייה מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך ההתאגדות , לשם הצצה אל עבר הישויות "האמיתיות" הפועלות מאחוריו. הרמת המסך מוכרת ואפשרית היא, בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של העניין המסוים…". (ראה: ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית ,כרך שני, בעמ' 555-556).

הלכת רשף הורחבה במידת מה, גם למצב בו הוכחה זהות זו ביחס לחברה חדשה אשר הוקמה על חורבותיה של חברה ישנה החייבת כספים לנושים שונים (ראה: בר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ (אתר נבו); להלן: "עניין גל-יעד").

הערכאות אשר יישמו את ההלכות הנ"ל מצאו לקבוע כי המבחנים להטלת עיקולים כפי שנקבע בעניין גל-יעד, מצמצמים את המקרים בהם ניתן להטיל עיקולים בהשוואה למבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הרמת מסך. כך נקבע כי: "..נראה כי ההבדל נובע מכך שהלכת "גל יעד" התייחסה ל"הרמת מסך" בהליך של הוצאה לפועל בו נדרשים מבחנים טכניים יותר , לעומת הפסיקה הדנה בהליך של הרמת מסך בתביעה בה מתקבלת החלטה לאחר שמיעת העדויות וניתוח מכלול הראיות שהוצגו בפני בית המשפט…הלכת גל יעד קובעת כללים נוקשים יותר הנכונים לצורך נקיטת הליכי הוצאה לפועל כאשר אין פסק דין הקובע את הרמת המסך או הברחת הנכסים. מהאמור לעיל עולה כי לצורך הרמת מסך בין חברות באמצעות הטלת עיקול בהוצל"פ נדרש כי תהא זהות מוחלטת בין החברות להבדיל ממקרים בהם יכול ויורם מסך ההתאגדות אף כאשר לא היתה זהות מוחלטת אך זאת על ידי בית המשפט במתן פסק דין". (ה"פ (הרצ') 18182-11-09 מקס טקסטיל בע"מ נ' בריטקס-בר בע"מ (אתר נבו); ראה עוד: ע"ר 35964-04-10 לוחות יובל י.א בע"מ נ' י.ש. חשמל בע"מ ואח' (תק-של 2011(2), 94313)."

רשמת ההוצאה לפועל, החליטה לבטל את העיקול שהוטל על כספי החייבת אצל המבקשת.

מתוך החלטתה המנומקת של הרשמת, אני מבקש לצטט גם את הקטע הבא:

"סבורני כי אין די בטענה לקרבה משפחתית בין בעלי מניות בשתי חברות וכן עיסוק בתחום "קרוב", על מנת לאפשר מעין הרמת מסך על ידי רשם ההוצל"פ, על פי הקריטריונים כפי שנקבעו בפסיקה שהובאה לעיל.

מועד הקמתן של שתי החברות, אשר הוקמו בפער זמנים של שמונה שנים, שולל את הטענה לפיה החברה האחת הוקמה למטרת התחמקות ממילוי התחייבויות החברה האחרת מנושיה. מה גם שבמקרה דנן הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שצד ג' היא זו שהוקמה ראשונה בזמן בשנת 2002, והחייבת הוקמה במועד מאוחר יותר בשנת 2010.

בנסיבות, ועל פי הקריטריונים שנקבעו בהלכת רשף, שומה היה על הזוכה להראות כי לא היה כל רציונל כלכלי בהקמת החברות , מלבד הרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי להתחמק מתשלום חובות לנושים. זאת ועוד, לא מצאתי כי הזוכה הציגה ראיות המעידות על ערבוב נכסים בין החברות. בנקודה זו אציין כי סבורני שיש בעובדה שבמסגרת העיקולים שהוטלו על ידי הזוכה נמצא כי החייבת מנהלת חשבון פעיל בבנק דיסקונט , בעוד שצד ג' מנהלת חשבונה בבנק איגוד (בו כאמור נתפסו כספים), כדי להחליש את הטענה לחוסר הפרדה בפעילות העסקית של החברות. אף הכרטסת שצורפה כנספח 7 לתצהיר ר' מעידה כי החברות ניהלו הנהלת החשבונות נפרדת וכן כי ההתחשבנות העסקית בניהן נעשתה כפי שתי חברות רגילות. (המדובר בכרטסת של החייבת אצל צד ג').

טענותיה של הזוכה לחדלות פירעונה של החייבת נטענו על ידה במסגרת תצהירה התומך בבקשה באופן סתמי וכוללני מבלי שאלה נתמכו באסמכתאות. הזוכה לא הציגה כל ראיות המעידות על הפסקת פעילות של החייבת ו/או ניסיון להברחת נכסים לידי צד ג'. לעניין זה אין לדידי די בעובדה שבתשובתו של בנק דיסקונט לעיקול שהוטל בחשבון הבנק של החייבת צוין כי אין יתרת זכות. טענותיו של ר' בסעיף 12 לתצהירו לפיהן החייבת מנהלת עסקיה כרגיל לא נסתרה על ידי הזוכה (ראה נספח 6 לתצהירו של ר'). בנקודה זו אציין כי טענותיה של הזוכה במהלך הדיון בפניי כי כל ההמחאות הדחויות המפורטות בנספח 6 לתצהירו של ר' , נמשכו לפקודת צד ג' לא הוכחו. מעבר לאמור, אציין כי אף אם היה ממש בטענה זו, הרי שגם אז אין בדבר אלא לאשש את טענת צד ג' לפעילות עיסקית שוטפת המתנהלת בין שתי החברות.

בנסיבות האמורות, אין לי אלא לקבוע כי הזוכה לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח טענותיה כי שתי החברות התנהלו כאחד.

זאת ועוד, אין להתעלם מהעובדה שההמחאות שהוגשו לביצוע בתיק זה חוללו מחמת נ.ה.ב. וכי החייבת הגישה התנגדות במועד. אוסיף לציין כי מכלל הראיות שהובאו בפניי, התרשמתי כי אין מדובר במקרה זה אלא בסכסוך עסקי שהתגלע בין החייבת לזוכה".

על סמך כל הנימוקים בהחלטת הרשמת, פסקה כי המבקשת והחייבת אינם מהווים ישות כלכלית-עסקית אחת וכי מטרת הקמת שתי החברות, לא נועדה להתחמק מנושיה של החייבת.

לכן, הרשמת קבעה כי לא קיימת הצדקה לסטות מהעיקרון בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של המבקשת כחברה ואין הצדקה להורות על הרמת מסך. על בסיס כל הפירוט הנ"ל, החליטה הרשמת לבטל את העיקולים שהטילה הזוכה על כספי החייבת אצל המבקשת.

כל האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד, יתכן חסר וחלקי. אין להסתמך עליו. בכל מקרה יש לפנות לייעוץ משפטי ספציפי.